ת"א 31543-03-15

תקציר

התובע, עוסק מורשה שביצע עבודות עפר ופיתוח, תבע את הנתבעים בגין אי תשלום עבור עבודות שהושלמו על פי חוזה. הנתבעת הראשונה הייתה חברה שביצעה שיפוצים ועבודות הנדסיות ושכרה את שירותיו של התובע לביצוע עבודות פיתוח בגן לב, חצור הגלילית. הנתבע השני היה מהנדס הנתבעת הראשונה, והנתבע השלישי היה מהנדס המועצה המקומית חצור הגלילית, אשר נדחה מאוחר יותר מהתביעה. התובע טען כי לאחר חצי שנה בה ביצע את העבודה נאמנה ללא קבלת תשלום, הוא התבקש במפתיע להפסיק את עבודתו ובסופו של דבר הוחלף על ידי קבלן אחר. הנתבעים טענו כי התובעת הפסיקה לעבוד ונטשה את האתר ללא הודעה מוקדמת. בית המשפט קבע כי החוזה בין התובעת לנתבעת הראשונה תקף ודחה את טענות הנתבעת כי מדובר במראית עין בלבד. השופטת מצאה את גרסת הנתבעים לאירועים סביב עזיבתו של התובע את אתר העבודה אמינה יותר. עדותו של התובע נמצאה מפוקפקת, במיוחד כאשר הוא לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענותיו או זימן עדים רלוונטיים. נקבע כי התובע עבד בפרויקט בחודשים מרץ עד אוגוסט/ספטמבר 2008 וכי קיבל תשלום עבור חלק מהעבודות שביצע. בית המשפט בחן את החשבונות שאושרו ומצא כי התובעת זכאית לתוספת של 98,601 ₪ בתוספת מע"מ מהנתבעת הראשונה. כמו כן הורה השופט לנתבע הראשון לכסות את שכר טרחת התובע בסך 10,000 ₪. התביעה נגד הנתבע השני, שנמצא כי פעל בסבירות ובנאמנות, נדחתה, והתובע חויב בהוצאות משפט בסך 7,000 ₪.