בש"פ 2562/21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש לדחייה, הן על הסף והן לגופה, מחוסר הצדקה. המבקש ביקש עיון נוסף בדו"ח המעצר לאחר מעצרו, אך בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום, וגם ערעורו של בית המשפט המחוזי שהוגש לאחר מכן דחה אותה. הדו"חות, שאינם חסינים מטעויות, משמשים כלי המסייע לבית המשפט לבחון את שיקולי המעצר, ובית המשפט אינו מחויב לאמץ את ההמלצות במסגרתם. בית המשפט מצא כי הדו"ח המדובר נתמך כראוי וכי ההתייחסות של המבקש אליו מיותרת. המבקש טען כי הדו"ח מפר את חזקת החפות שלו ומסתמך על מקורות בלתי ראויים, אך בית המשפט טען מנגד כי חזקת החפות הופחתה בשל קיומן של ראיות לכאורה. המבקש לא הצליח להפריך את חזקת המסוכנות, והמונחים בהם נעשה שימוש בדו"ח וההמלצות בו מקובלים. בית המשפט הדגיש כי הדו"חות לא נועדו לחלץ הודאות וצריכים לכלול אינדיקציות והתרשמות שונות. כמו כן, החלטת בית המשפט הושפעה מהצורך לדאוג לשלומה של המתלוננת, למנוע מפגשים בין המבקש למתלונן ולהימנע מכל השפעה פסולה על המתלוננת, במיוחד נוכח אופי העבירה המיוחסת, אלימות במשפחה. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא סיבה להגביל את סמכותו של שירות המבחן בהכנת התסקירים וקבע כי המבקש יכול היה – אך לא עשה זאת – לטעון טענות משכנעות יותר כנגד הקביעות הפרטניות שבתסקיר. לפיכך, הבקשה נדחתה, ובית המשפט החליט כי אין נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור.