ת"א 1272/97

תקציר

בית המשפט מצא כי לא נפלה טעות סופר בתכנית שהגישה סולל בונה. הראיות שהוצגו על ידי סולל בונה לא הראו כי העירייה או המינהל התכוונו להעניק להם זכויות הנובעות מחלקות 36 ו-112. לפיכך, לא נמצאה סתירה בין כוונת הצדדים לבין הביטוי המעשי בתכנית. עוד קבע בית המשפט כי גם אם העירייה הסכימה, עקרונית, כי הזכויות במגרשים ייחשבו כשייכות לסולל בונה, הסכם זה אינו ספציפי דיו וחסר תמורה, ולכן לא ניתן לממשו. יתר על כן, כל הסכם הנוגע לרכוש המינהל דרש חתימות של ראש העיר והגזבר, שלא היו קיימות במקרה זה. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה לתיקון הטעות הסופר הנטענת, והורה לסולל בונה לשלם לעירייה את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין.