ע"א 577/74

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפרק בנק בשל חוסר יכולתו לפרוע את חובותיו. הערעור הוגש על ידי מנכ"ל הבנק לשעבר, שטען כי נכסי הבנק חרגו מהתחייבויותיו וכי הוא יכול היה להתגבר בכוחות עצמו על מצוקתו הפיננסית. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי חוסר יכולתו של הבנק לעמוד בהתחייבויותיו השוטפות ואובדן האמון של הציבור בו בשל בעיות טוהר המידות מהווים עילה לפירוק. בית המשפט הדגיש כי יכולתו של בנק לפעול תלויה באמון הציבור וביכולתו לעמוד בהתחייבויותיו, להבדיל מאי יכולת פיננסית כללית. על פי פקודת החברות, חברה נחשבת כמי שאינה מסוגלת לשלם את חובותיה אם לא תשלם דרישה העולה על 50 לירות בתוך שלושה שבועות, עומדת בפני פסק דין של בית המשפט, או אם הוכח לבית המשפט כי אין ביכולתה לפרוע את חובותיה. פסק הדין הדגיש כי אי יכולת מסחרית, במקרה זה, מתייחסת לחוסר יכולתו של הבנק לעמוד בדרישות מיידיות למרות היותו כרוך בעושר בהשקעות. בית המשפט מצא כי הבנק ביצע עסקאות חריגות, תוך גרימת נזק חמור לציבור ואובדן אמון. בנוסף, מעשיו הפליליים של מנהל הבנק, שהיה אחד מבעלי הבנק, הצדיקו עוד יותר את הפירוק בנימוקי צדק והוגנות. הביטוי "מן הצדק ומן היושר" פורש באופן רחב, והקיף מצבים של התנהלות עסקית בלתי תקינה וחוסר יכולת לעמוד בהתחייבויות כספיות. עוד הדגיש בית המשפט כי יש להציג את כל החומר הרלוונטי, לרבות כתב האישום נגד המנהל, במקרים כאלה. לבסוף, טענות פרוצדורליות שהעלה המערער נמצאו חסרות בסיס, והערעור נדחה תוך חיוב המערער בהוצאות אישיות.