בש"פ 9896/16

תקציר

במקרה שלפנינו, בית המשפט בחן את הערעור על החלטת בית משפט קמא והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. בית משפט קמא קבע כי קיימות די ראיות לכאורה המצביעות על אשמתו של המערער, ותשתית ראייתית זו נקבעה כיסודית. בנוסף, מצא בית המשפט כי לא ניתן למתן את מסוכנותו הפוטנציאלית של המערער באמצעות חלופות מעצר. המסגרת המשפטית הקבועה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי דורשת שלושה תנאים להארכת מעצר: ראיות המוכיחות את אשמתו של הנאשם, עילות מעצר וחלופות מעצר מגבילות לא פחות. במקרה דנן, בית המשפט בחן את הפוטנציאל הראיה להוביל להרשעה ומצא תשתית מוצקה המצביעה על מעורבותו של המערער באירועי הירי. לגופו של עניין, המערער היה מעורב לכאורה באירוע ירי שלישי, כפי שמעידים מעשיו לאחר האירוע, החזקת נשק וחוסר הסבר להימצאותו בסמוך לזירה. גורמים אלה הניעו את דעתו של בית המשפט כי יש להמשיך במעצר עד לסיום הליכי המשפט. יתר על כן, באשר לחלופות מעצר, בית המשפט ציטט תקדים המצביע על כך שבעבירות נשק כמעט ולא נשקל שחרור, אלא בהתקיים נסיבות חריגות, שלא היו ישימות כאן. לפיכך, הערעור נדחה.