ע"א 9645/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתמקד במחלוקת הנוגעת לרכישת חלקת קרקע בפרדס חנה. המערערת טענה להשבת תשלומים ששולמו למשיב מס' 1 בגין רכישת המקרקעין, בנימוק שהמשיב מס' 1 הציג מצג שווא לגבי יכולתו להעביר זכויות למערערת. בית המשפט פסק לטובתה של המערערת, בקובעו כי הוטעתה וכי זכותה לבטל את החוזה. עם זאת, בית המשפט לא פסק למערערת פיצויים כלשהם, שכן מצא כי לא הוכח די הצורך נזק בר-פיצוי כלשהו שנבע מהחוזה שבוטל או מהמשא ומתן שקדם לו. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת המערערת לפיצויי עוגמת נפש. השופטים ניתחו גם את התנהלותם של עורכי הדין המייצגים הן את המשיב מס' 1 והן את המערער ומצאו כי שניהם הפרו את חובות הזהירות וההגינות. עם זאת, מאחר שהמערערת קיבלה רק פיצויים, בית המשפט לא הורה לעורכי הדין לשלם שכר טרחה כלשהו. המערערת ערערה על החלטה זו וטענה לפיצוי גבוה יותר, אך הערעור לא צלח, למעט בכל הנוגע לשכר הטרחה שנפסק למערערת. שופטי הערעור, בהכירו בנסיבות החריגות של המקרה, הגדילו את שכר הטרחה שישולם לעורכי הדין של המערער על ידי המשיבים 1, 2 ו-3 ל-50,000, 20,000 ו-20,000 ₪, בהתאמה. החלטה זו נועדה להבטיח כי לא ייגרם למערער הפסד כספי ממה שבית המשפט ראה כעיסוק משפטי צודק. השופטים הדגישו כי בהיעדר נסיבות מיוחדות, בעל דין מוצלח לא צריך לשאת בהוצאות המשפט שלו. פסק דין זה, אם כן, מחזק את העיקרון לפיו בתי המשפט יתערבו כדי להבטיח כי ייפסקו הוצאות ושכר טרחה סבירים לבעלי דין מצליחים, במיוחד כאשר הייתה התנהגות מרמה או רשלנית.