ת"פ 50329-01-15

תקציר

הנאשמים הורשעו, על סמך הודאתם, בהסגת גבול פלילית ובאישומים של ניסיון גניבה שיוחסו להם. סעיפי האישום נובעים מאירוע שהתרחש ביום 22.1.2015, כאשר הנאשם נכנס למשרדי פאזל פיתוח נוער באמצעות פתיחת דלת סגורה ונכנס למשרדו של עובד ולקח את תיקו. העובדים תפסו את הנאשם בשעת מעשה, החזירו את השקית והוא נמלט מהמקום. השופטת הבהירה כי אכן מדובר במקרה של ניסיון גניבה ולא במקרה של כוונה חרטה. החזקת התיק על ידי הנאשם הייתה קצרה והופסקה רק עם תפיסתם, מה שמבדיל תיק זה מתיק של גניבה. השופט לקח בחשבון גם את עברו הפלילי העשיר של הנאשמים, הכולל ריבוי עבירות רכוש ועבירות נוספות, כאשר עונשו האחרון ניתן באפריל 2014 בגין עבירה דומה. נקודת המחלוקת העיקרית בין ההגנה לתביעה נסובה סביב פרשנות התנאים שהוצמדו למאסר על תנאי קודם. ההגנה טענה כי העבירה הנוכחית, ניסיון גניבה, לא הפעילה את תנאי העונש הקודם, בעוד שהתביעה סברה שכן. השופט פסק לטובת התביעה, וקבע כי ניסיון הגניבה הכיל את כל היסודות של עבירת גניבה ולכן עמד בתנאים. בנוסף, הדגישה השופטת כי מעשיו של הנאשם, אף שלא תוכננו מראש, היו מעשה ידיהם בלבד ונשאו כוונות מזיקות. בשל עברו העשיר של הנאשם בעבירות, השופט מצא כי אין מקום לחפוף בין העונשים, ובמקום זאת בחר להטיל עונש מאסר מצטבר של 14 חודשים, המתחשב בעונש המאסר על תנאי שהוטל עליו. זאת לצד שתי תקופות מאסר על תנאי; הראשון, של 6 חודשים, הגיע עם התנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת רכוש עוון במשך שלוש שנים, והשני, של 9 חודשים, עם התנאי שהנאשם יישאר נקי מכל עבירת רכוש באותה תקופה. השופט הודיע לנאשם על זכותו לערער בתוך 45 יום וסיכם את הכרעת הדין בכך שגזר הדין יחל במועד מעצרו של הנאשם, קרי 22 בינואר 2015.