בר"ע 3316/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בתביעת לשון הרע שנדונה בבית משפט השלום בירושלים. המשיב טען כי המבקש השמיץ אותם במכתב שנשלח ביום 1.7.05, ובית משפט השלום פסק לטובת המשיב והחליט כי על המבקש להציג תחילה את ראיות ההגנה ולאחר מכן את ראיות התביעה של המשיב. המבקש ערער על החלטה זו וביקש לבטל את סדר הצגת הראיות. ערכאת הערעור דחתה את בקשת רשות הערעור, ולא מצאה הצדקה לכך. בית המשפט התייחס לכל אחד מארבעת נימוקי הערעור של המבקש ומצא כי אין בהם די. ראשית, המשיב לא נדרש להציג את ממצאי הביקורת שהוזכרו בתביעתם, ושנית, הכחשת אירועים נוספים המוזכרים בתביעה לא שללה את העובדה שהגנת המבקש מהווה תיק "הודאה והדחה". שלישית, באשר לשאלה האם הפרסום מהווה לשון הרע, לא היה די בהכחשה גורפת של המבקש להגנתו, שכן הכחשה מסוג זה דורשת הסבר סביר. עוד ציין בית המשפט כי שני הצדדים הסכימו כי יש להסיק את משמעות הפרסום מתוכנו, כלומר אין צורך בראיות חיצוניות. מאחר שהמבקש הודה בשליחת המכתב ולא הצדיק במידה מספקת את הכחשתו כי הוא מהווה לשון הרע, אישר בית המשפט את החלטת בית משפט השלום לבטל את צו הצגת הראיות. לפיכך נדחה הערעור, והפיקדון של המבקש יוחזר מאחר שלא ניתן צו להוצאות.