ת"ד 2342/05

תקציר

השופט הרשיע שני נאשמים בגרימת מוות ברשלנות של ילד בן חמש. האירוע התרחש כאשר הילד ירד מאוטובוס תלמידים, כשחוט מעילו תקוע בדלת, נגרר אל מאחורי האוטובוס ונדרס. הנהג הורשע משום שלא דאג לביטחונו של הנער בכך שסגר את הדלת ללא אימות. המורה המלווה הורשע גם בכך שלא פיקח על ירידתו של הנער ודאג לשלומו. למרות ששני הנאשמים ניסו להטיל את האשמה זה על זה, השופט קבע כי לשניהם אחריות עצמאית לביטחונו של הנער, ורשלנותם, שהובילה לתוצאה הטרגית, הייתה שלובה זה בזה. השופט הדגיש את חשיבותה של אחריות מושגית וקונקרטית בקביעת הרשלנות, וציין כי יש לבחון ציפיות טכניות ונורמטיביות, כמו גם סבירות הסיכון. במקרה זה, ניתן היה למנוע את הסיכון בקלות, והיעדר פיקוח ואמצעי זהירות סבירים על ידי שני הנאשמים היוו רשלנות פושעת. השופט הגיע למסקנה כי רשלנותו של כל אחד מהנאשמים גרמה למותו של הנער, ואין כל ניתוק בקשר הסיבתי.