בש"א 19698/08

תקציר

סמכותו של הבורר לפסוק בתוקפו של הסכם בוררות מוגבלת. סמכותו של בורר נובעת מהסכם בוררות תקף, והוא אינו יכול להחליט בעצמו בהיעדר הסכם כזה. על בית המשפט לפסוק בכל תביעה המערערת על תוקפו של הסכם הבוררות. סמכותו של בורר מתפרשת באופן מרחיב כדי להגשים את כוונת הצדדים לפתור סכסוכים באמצעות בוררות. עם זאת, הסכם בוררות עצמו חייב להיות חוקי; היא אינה יכולה לעסוק בעניינים שהצדדים אינם יכולים להסכים מבחינה משפטית לבוררות. בעוד שהסכם בוררות בלתי חוקי אינו תקף, ניתן להתייחס לחוזה בלתי חוקי המכיל סעיף בוררות כהסכם נפרד, תוך שמירה על תוקפו של סעיף הבוררות. גישה זו מבוססת על העיקרון לפיו תניית הבוררות היא מנגנון עצמאי לביצוע החוזה ויכולה לשרוד את בטלותן של הוראות חוזיות אחרות. במקרה הנדון, סמכותו של הבורר מוגבלת לסוגיה הכספית של דמי רישיון ואינה משתרעת על טענות להפרת הגבלים עסקיים. הסכם הבוררות תקף מכיוון שהוא נוגע לעניין שהצדדים יכולים להסכים עליו, וכל אי חוקיות לכאורה לגבי הסדרים כובלים אינה מבטלת את תוקף החוזה כולו או את סעיף הבוררות באופן ספציפי. הוט יכולה להעלות את טענותיה לאי חוקיות בפני בית המשפט המוסמך או לערער על פסק הבורר לאחר הוצאתו, אך על הבורר להמשיך בדיון הבוררות בעניין דמי הרישיון מבלי להתעמק בשאלות של דיני ההגבלים העסקיים.