עת"מ 1948/06

תקציר

העירייה והוועד המקומי טוענות כי יש לדחות את העתירה הן מטעמים פרוצדורליים והן לגופו של עניין. לטענתם, היא מוקדמת מדי מאחר שתוכנית האיחוד והחלוקה טרם הופקדה ולא הוגשה לה התנגדות. לגופו של עניין, הם טוענים כי הקצאת הזכויות בתוכנית נועדה לממן פינויים, שהוא עקרון יסוד בתוכנית, וכי בעלי הקרקע נדרשים לבצע את הפינויים על חשבונם כתנאי לקבלת היתרי בנייה. עוד קובעות העירייה והוועדה המקומית כי התכנית אינה מתייחסת לסוגיות רכושיות או לזכויות הפרט של הצדדים המעורבים, ויש להסדיר עניינים אלה באמצעות הסכמים וחוזים. בנוסף, הם טוענים כי דרישת העותר לזכויות בנייה נוספות אינה מוצדקת, שכן הוא לא פירט את זכויותיו בקרקע. הוועדה המחוזית מעלה טענות סף, ובהן כי העתירה הוגשה בטרם עת וכי יחסי המשפט הפרטי חורגים מתחום סמכותה של הוועדה. המשיבים, הכוללים את הבעלים הרשומים, מדגישים אף הם את חוסר תום הלב של העותר ואת אופיין השנוי במחלוקת של זכויות הקניין שהוא ושאר המחזיקים טוענים להן. לטענתם, רשויות התכנון אינן צריכות להתערב ביחסים הקנייניים בין הבעלים הרשומים למחזיקים. העותרת, לעומת זאת, גורסת כי על העירייה לדאוג לכך שעודפי זכויות הבנייה יוקצו ישירות למחזיקים. השופט מצדד במשיבים ומציין כי רשויות התכנון אינן פוסקות בסכסוכי זכויות קניין וכי אין להתיר את ניסיונה של העותרת לעקוף את ההליך המשפטי. מאחר שהעותרת לא הציגה בסיס משפטי להתערבות הרשויות ביחסי קניין פרטיים, העתירה נדחית. העותר חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.