פש"ר 1166/00

תקציר

הנאמן ביקש מבית המשפט לפסוק כי דירת החייבים היא אכן רכושם של פושטי הרגל ולכן מוקנית לנאמן. הנאמן טען כי מכירת הדירה לדבל השקעות הייתה עסקה בלתי חוקית שמטרתה הסתרת נכסים. הנאמן ביצע חקירות והציג בפני בית המשפט את הממצאים. המשכנתא של הדירה הועברה לפראם בשנת 1999, ודבאל, שמנהליו ובעלי המניות שלו נטען על ידי הנאמן כי הם אנשי קש של החייבים, רכש את הדירה מפרם בשנת 2002. הנאמן ביקש לבטל את עסקת המכר, בטענה שנעשתה במרמה. בית המשפט נעתר וביטל את העסקה, וקבע כי דבאל, בעליה ומנהליה אינם אלא אנשי קש עבור החייבים. על ההחלטה הוגש ערעור, ובית המשפט העליון ביטל את ההוראה המקנה את מניות דבל לנאמן, והחזיר את הנושא לבירור בבית המשפט קמא. בית משפט קמא קבע כי ממצאי ההחלטה הקודמת עומדים בעינם, וכי יש לראות במניות כרכושו של החייב ובכך להקנות לנאמן. עוד קבע בית המשפט כי למשיבים היה את יומם בבית המשפט וכי ההחלטה מהווה השתק. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי ההחלטה הקודמת לא הייתה הרמת מסך אלא קביעה כי בעלי המניות של דבל היו אנשי קש, ולכן המניות הוקנו לנאמן. ההחלטה התקבלה לאחר הסכמת הצדדים ולא כללה צווי הוצאות.