רע"א 9153/12

תקציר

במקרה זה, בית המשפט העריך את הנחיצות וההשלכות של הוראת גילוי מסמכים מסוימים הקשורים לסכסוך נישום שבו מעורבות חברות פיקטיביות פוטנציאליות. המבקשת, שביקשה לחסום את חשיפת המסמך, טענה לחוסר הפיכותו לאחר שהוזמנה. בית המשפט התייחס לעניין בכך ששקל תחילה את הרלוונטיות של המסמכים, שהיא בעלת חשיבות עליונה לפני שיקולי חיסיון. היא הדגישה כי חשיבותו של מסמך לתיק עשויה להשפיע על ההחלטה לעקוף התנגדויות לחיסיון. במחלוקת נטען כי החשבוניות הנבדקות עשויות להיות פסולות בשל הוצאתן שלא כדין, תוך התייחסות לתקדימים מבוססים (פסקי דין סלע ומ.א.ל.ר.ז) המאפשרים חריגים אם נישום נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת הלגיטימיות. בעוד שהמבקשים טענו כי רשלנותם הנטענת אינה רלוונטית, בית המשפט מצא כי המסמכים עדיין עשויים לשפוך אור על הגנתו של המשיב תחת תקדימים אלה. בשאלת החיסיון צוטט סעיף 142 לחוק מע"מ, שציין כי החיסיון נועד להגן הן על פרטיות הנישום והן על האינטרסים של המדינה, אך ניתן לוותר עליו בנסיבות מסוימות, במיוחד כדי לעודד דיווח מס הוגן. בית המשפט דן בחוסר רצון כללי לחשוף מסמכי צד שלישי בשל חששות לפרטיות או סודות מסחריים, אך ראה במקרה זה ייחודי. מדובר בחברות שנטען כי הן מזויפות, ובכך ביטלו חששות פרטיות טיפוסיים. מאחר שאופי המרמה של חברות אלה לא היה שנוי במחלוקת, לא הייתה תכלית מוצדקת להגן על פרטיותן, ולכן לא היה כל מכשול לתיעוד הגילוי לגביהן. בית המשפט ציין כי החלטה זו שונה ממקרים רגילים בהם תישמר פרטיותו של צד שלישי. בסופו של דבר, בית המשפט פסק נגד הבקשה לחסימת הגילוי, תוך הכרה בנסיבות החריגות, והורה למבקש לשאת בהוצאות המשיב. ההחלטה התייחסה בעיקר למסמכים הקשורים לחברות ולא לנוהלי מע"מ פנימיים, והותירה מחלוקות נוספות בעניין זה לבית המשפט קמא.