בג"צ 8435/13

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת העותר להתערבות בג"ץ בפסק דין של בתי הדין הדתיים. המחלוקת הראשונית התגלעה בין בני זוג נשואים כאשר האישה הגישה בקשה לשלום בית וצו שהייה ספציפי נגד העותר-הבעל. הבעל הגיש גם תביעת גירושין בעילה של מרד, שנדחתה על ידי בית הדין הדתי. הבעל ערער על החלטת בית הדין הדתי מכמה טעמים, ובהם חריגה מסמכות, חוסר הנמקה ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. לטענתו, ההחלטה להותיר על כנו את הוראת השעה לחלק מסוים בדירה אינה מוצדקת, שכן מערכת היחסים בין בני הזוג התפרקה באופן בלתי הפיך. המשיב-האישה, לעומת זאת, טענה כי זכותה לשלום בית וחובת הבעל בתשלום מזונות מזכים אותה בסעיף ספציפי. בג"ץ קבע כי החלטות בתי הדין הדתיים התבססו על הדין הדתי בנוגע לזכותה של אישה לדיור ספציפי ולא מצא כל סטייה מסמכות השיפוט המשפטית או מהצדק הטבעי. הודגש כי בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין של בתי דין דתיים, ובמקרה זה לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי הוראת הסעיף הספציפית אינה קבועה וניתן לשנותה בנסיבות משתנות. לפיכך נדחתה העתירה, והבעל חויב בהוצאות המשפט של האישה.