ב"ל 21144-08-20

תקציר

התובע, עובד נמל אשדוד, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעות בצווארו ובגב התחתון כ"תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. התובע עבד בנמל משנת 1994 ועד היום, וביצע תפקידים שונים שכללו מכונות כבדות ומנופים. בספטמבר 2019 ביקש התובע מהנתבע להכיר בפציעתו, אך תביעתו נדחתה והובילה אותו להגיש תביעה. התובע טען כי עבודתו כללה תנועות ותנודות חוזרות ונשנות, שגרמו למיקרוטראומה בצווארו ובגבו. מנגד, הנתבעת טענה כי עבודתה של התובעת הייתה מגוונת ולא הקימה תשתית מיקרוטראומטית. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. נמצא כי עבודתו של התובע כלוחם, מפעיל ציוד מכני ומפעיל עגורן שער כללה תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר והגב. במהלך עבודתו ביצע התובע תנועות כיפוף ויישור במהלך ניתוחי הקשירה, אותן ביצע 110-120 פעמים ביום בממוצע. כמפעיל מנוף שער, הוא ביצע תנועות כיפוף ויישור חוזרות ונשנות של הגב והצוואר כדי להרים ולהוריד מכולות, המוערכות בכ-200-220 פעמים ביום. עם זאת, בית המשפט לא השתכנע כי עבודתו של התובע כמפעיל ציוד מכני הייתה כרוכה ברעידות משמעותיות או בנסיעה בדרכים משובשות. בית הדין הגיע למסקנה כי התובע סיפק ראיות מספיקות לביסוס תשתית עובדתית לפגיעות חוזרות ונשנות בגבו ובצווארו ולכן יש למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין פגיעותיו לבין סביבת עבודתו. בהתאם לכך, פסק בית הדין לטובת התובע, קבע כי יש להכיר בנזקיו כתאונת עבודה, והורה על מינוי מומחה רפואי להערכת הקשר הסיבתי.