ת"א 38702-09-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה להצגת ראיות נוספות לסתור קביעת נכות שניתנה על ידי ועדה רפואית בעקבות תאונת דרכים, כפי שמתיר סעיף 6ב לחוק הפיצויים. בקשות כאלה נענות רק בנסיבות חריגות, כדי למנוע עיוות דין. הבקשה נענתה חלקית במקרה זה. באשר לנכות התובע באזור עמאש מתני, קיבל בית המשפט את טענת הנתבע כי קיימים רישומים רפואיים משמעותיים ותאונות קודמות שלא הוצגו בפני הוועדה הרפואית. רישומים אלה הצביעו על היסטוריה של תחלואה באזור ועל תאונה קודמת עם פציעות – גורמים שלכאורה הוועדות לא היו מודעות להם. לפיכך אושרה הבקשה לאזור זה. עם זאת, הבקשה בעניין נכות כתף שמאל של התובע נדחתה. המסמך היחיד שהציג הנאשם לגבי אזור זה הוא משנת 2016, המעיד על רגישות בכתף שמאל. מסמך בודד זה לא היווה ראיה מספקת כדי להצדיק הצגת סתירה. עוד טענה הנתבעת כי הוועדות הרפואיות אימצו את חוות הדעת הפרטיות של התובעת, אך עיון בתמלילים העלה את ההפך – הוועדות ערכו בדיקה עצמאית והגיעו למסקנות משלהן, תוך אימוץ חלקי של חוות הדעת של מומחי התובעת. יתר על כן, הנאשם הצביע על פער זמנים בין התאונה לבין תחילת הטיפול, והטיל ספק בקשר הסיבתי. אך מאחר שהוועדות קבעו קשר סיבתי ולא היו ראיות לפגיעות מתערבות, טענה זו לא נחשבה תקפה. כתוצאה מכך, הבקשה להצגת ראיות נוספות התקבלה באופן חלקי. בית המשפט התיר הצגת ראיות בדבר נכותו של התובע באזור הגב, ומינה מומחה רפואי שיעריך אזור ספציפי זה, לאור ההיסטוריה הרפואית של התובע. הוצאות המומחה היו אמורות להיות מוטלות על הנתבע.