ת"א 28763-07-14

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט לבקשה לדחיית תביעה המבקשת דמי תיווך בגין עסקת מקרקעין, תוך התמקדות בהבחנה המשפטית בין מחיקה על הסף לבין דחייה על הסף של תביעות. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה, שכן בהודעת התובעת לא נמצאה כל עילת תביעה, בפרט בשל היעדר הסכם תיווך בכתב, כמתחייב מחוק המתווכים. בית המשפט ציין את ההבדל המשפטי הקריטי בין מחיקה על הסף, המאפשרת הגשה חוזרת בעתיד, לבין דחייה על הסף, המונעת אותה לצמיתות. התובע טען כי מעשיו לא היו תיווך נדל"ן אלא שירותי ניהול, אם כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם האמור בתביעתו. בית המשפט ניתח את ההגדרות הסטטוטוריות של מקרקעין ותיווך, והדגיש כי מדובר בעסקאות נדל"ן משמעותיות והניסוח של התובע עצמו מצביע על תיווך. למרות שרוב הפסיקה תומכת בצורך בהסכם כתוב לתביעת דמי תיווך, בית המשפט מצא כי חוות דעת מתפתחות מצביעות על גמישות בעסקאות מסחריות מורכבות מסוימות. בהדגישו את חשיבות הגישה השיפוטית, החליט בית המשפט כי העניין מחייב דיון מלא ולא נדחה על הסף. לפיכך, בקשת הדחייה נדחתה, מה שאפשר לתיק להמשיך למשפט כדי לשקול ביסודיות את העובדות והטענות. ההחלטה לדון בתביעה מצביעה על מגמה שיפוטית מתפתחת של פרשנויות דקויות לדרישות בכתב לפי חוק המתווכים, המושפעות באופן פוטנציאלי משיקולי הגינות ומאופי העסקה הנדונה.