בפ"מ 4871-12-17

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לפסילה מנהלית של רישיון נהיגה של מבקש בעקבות עבירת מהירות. המבקש נתפס נוהג במהירות של 148 קמ"ש באזור של 90 קמ"ש, וכתוצאה מכך הוטלה עליו פסילת רישיון מיידית למשך 30 יום על ידי קצין הפסילה. המבקש ערער על ההשעיה, בטענה כי הקצין לא הפעיל שיקול דעת ראוי ובמקום זאת הפעיל אוטומטית את העונש המרבי. בית המשפט ראה בטיעון זה משמעות, והדגיש את הצורך בשיקול דעת בהתחשב בשינויי החקיקה האחרונים שהעלו את רף המהירות להגשת כתבי אישום. שינויים אלה מצביעים על תפיסה מעודכנת של המסוכנות הכרוכה בעבירות מהירות מסוימות, המחייבות התחשבות מעמיקה יותר בחומרת הענישה. בית המשפט מצא כי השוטר לא העריך כראוי אם תקופת השעיה קצרה יותר עשויה להיות ראויה, בהתחשב בנסיבותיו של המבקש, לרבות גישה מוגבלת לתחבורה ציבורית והיסטוריה של עבירת מהירות קודמת אחת בלבד. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת קצין המינהל נפלה פגם בשל חוסר מידתיות ושיקול דעת. משכך, החליט בית המשפט לקצר את תקופת הפסילה של המבקש, ולאפשר לו להחזיר את רישיון הנהיגה עד ליום 17.12.2017, לאחר שריצה כשבועיים ממועד ההשעיה, ובכך נקט גישה מאוזנת יותר בין הרתעה להוגנות.