ה"פ 11358-06-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תוקפם של הסכמי מכר נוספים במקרקעין. בית המשפט בוחן שני היבטים עיקריים: ראשית, האם ייפוי הכוח שנתן יעקובי למנוח מכסה את הסמכות להתקשר בהסכמים אלה, ושנית, אם כן, האם הסכמים אלה הצביעו על כוונה ליצור מערכת יחסים משפטית מחייבת עם המרכיבים הנדרשים של שיקול דעת וספציפיות. בית המשפט מוצא כי ייפוי הכוח שנתן יעקבי למנוח בשנת 1995 הסמיך אותו להתקשר בעסקאות להעברת מקרקעין ללא תמורה. אישור זה היה עדיין בתוקף בשנת 1996 כאשר נחתמו הסכמי המכר הנוספים. לפיכך, פעל המנוח במסגרת סמכותו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי הסכמי המכר הנוספים נעדרים את אלמנט שיקול הדעת, הדרוש לחוזה תקף ומחייב. הנסיבות הסובבות את כריתת הסכמים אלה והתנהלות הצדדים לאחר מכן מצביעות על היעדר החלטה סופית להתקשר בהסכמים אלה. טענת המבקשים כי השטחים הנוספים יועברו אליהם ללא תמורה כפיצוי בגין גילוי כביש בנכס אינה משכנעת. המבקשים הצהירו כי ערכו את כל הבדיקות הנדרשות טרם רכישת הנכס, ובכך נטלו על עצמם את הסיכון לגילוי עובדות נוספות. זאת ועוד, התנהלות המבקשים לאחר חתימת ההסכמים הנוספים, לרבות השתהותם לפעול לרישום השטחים הנוספים על שמם, מחלישה את תביעתם. באשר להסכם הנוסף עם קלייטמן, בית המשפט מוצא חוסר ספציפיות, שכן פרטים מסוימים היו חסרים ולא ניתן היה להסיק מהם. התנהלות המבקשים והנסיבות אינן תומכות בקיומו של הסכם מחייב, ולא ניתן להשלים את הפרטים החסרים ללא הידברות נוספת בין הצדדים. סיכומו של דבר, בעוד המנוח פעל במסגרת סמכותו, הסכמי המכר הנוספים לא שוכללו כדין, נעדרו את היסודות הנדרשים של חוזה מחייב. לכן, הם אינם מחייבים את יעקובי. התביעה נדחית, והמבקשים נדרשים לשלם ליעקובי הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.