עב"ל 34400-11-14

תקציר

הערעור, המתייחס לדחיית תביעה להכרה במחלת המערערת כמחלת מקצוע, מתבסס על מספר טענות. הראשונה נוגעת להחלת פסק דין קודם בעניינו של קרישוב, התומך לכאורה בעמדת המערער. עם זאת, בית המשפט מצא כי פסק דין קרישוב אינו רלוונטי למקרה הנוכחי. נסיבות המקרה של קרישוב נבדלות מאלו שעל הפרק, במיוחד בכל הנוגע למחקרים הרפואיים ולמקרי המבחן שהוצגו. בנוסף, חוות הדעת של המומחים במקרה זה התבססו על ידע רפואי קיים, אשר לא תמך בקשר סיבתי בין מחלתו של המנוח לבין חשיפתו לרעלים בעבודה. בית הדין הדגיש כי נטל ההוכחה לביסוס קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה נופל בדרך כלל על התובע. במקרה זה, המומחים שמונו על ידי בית הדין הכחישו במפורש כל קשר סיבתי בין מחלתו של המנוח לבין סביבת עבודתו. חוות דעתם הייתה מפורטת, מנומקת ונטולת פגמים נראים לעין, ולכן הועדפה על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המערער. כמו כן, בית המשפט הבהיר את סדר הבדיקה להוכחת פגיעות מיקרוטראומה, והדגיש כי על התובע להוכיח תחילה קשר סיבתי בהסתברות העולה על 50%. רק לאחר מכן ניתן לבחון את שאלת ההשפעה המשמעותית של תנאי העבודה. כאן, שני המומחים הסכימו כי אין קשר סיבתי, מה שהופך את שאלת המשמעות ללא רלוונטית. בית המשפט התייחס גם לסוגיית שכיחות המחלה, שצוינה על ידי המומחים כשכיחה באופן סביר, ולא מצא כל הצדקה לטענות המערער ביחס לנתונים סטטיסטיים. בסופו של דבר, הערעור נדחה בשל היעדר חפיפה בין סיבתיות רפואית-מדעית לסיבתיות משפטית. פסק הדין בתיק המקורי התקבל, והערעור נדחה ללא צו להוצאות.