פ"א 80012/06

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים לדחות בקשה של קשישה לזמן נוסף כדי לערער על 84 הודעות על קנסות שלא שולמו שהוטלו על העסק שלה. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על טענת המשיב כי מרבית הדוחות נמסרו למערער, אך לא התקיים דיון. המערערת טענה כי לא קיבלה את הדוחות, שכן היא אינה בעלת העסק, ונודע לה עליהם רק עם קבלת הודעת עיקול. הערעור בוחן את סמכותו של בית המשפט להאריך מועדים בתיקים פליליים ואת הזכות החוקתית לגישה לצדק. בעוד שסעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי אינו מאפשר במפורש הארכת מועד, לבית המשפט יש סמכות וסמכויות טבועות לפי סעיף 3 לחוק סדר הדין לעשות כן לשם עשיית צדק. הזכות לעיון בצדק, כעקרון יסוד, תומכת בפרשנות זו. זאת ועוד, כוונת המחוקק לאפשר לנאשמים את יומם בבית המשפט ניכרת בסעיף 230 לפקודת מס הכנסה. במקרה דנן, גילו המתקדם של המערער, בריאותו הלקויה והבעלות השנויה במחלוקת בעסק מצדיקים את הארכת המועד. הערעור מתקבל, ובית המשפט לעניינים מקומיים ידון בעניינו של המערער לגופו.