ע"א 533/80

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עוסק בשני חוזים בין מוכרים לקונים: האחד לזכויות שכירות של דירה והשני לציוד שלה. החוזים פוצלו באופן מלאכותי כדי להונות את רשויות מס שבח הנדל"ן, מהלך שיזמו בעיקר המוכרים. כאשר ביקשו המוכרים מאוחר יותר לבטל את החוזים, בטענה לאי חוקיות בשל המידע הכוזב, עתרו הרוכשים לאכיפה. שתי הערכאות הנמוכות צידדו ברוכשים, ובית המשפט העליון אישר החלטות אלה. בית המשפט הדגיש כי למרות שהחוזים הכילו מידע כוזב, אין לראות בהם בטלים באופן אוטומטי. פסק הדין הצביע על כך שאין להשתמש באכיפה כדי להגן על חוזים בלתי חוקיים אלא לאזן אותה עם צדק, בהתחשב בהתנהלותו של כל צד. בית המשפט מצא כי התנהלות המוכרים, לרבות רמה גבוהה יותר של הונאה וניסיונות לנהל משא ומתן מחודש על מחיר גבוה יותר, אשמה יותר מזו של הקונים, ששילמו מקדמות. משכך, נצטוו המוכרים לקיים את החוזה. פסק הדין הדגיש את החשיבות של הרתעת חוזים מזויפים תוך הבטחת עשיית צדק, ומניעת הצד האשם יותר מלהפיק תועלת. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הכללים הנוגעים לאכיפת חוזים בנסיבות בלתי חוקיות צריכים להתפתח בהדרגה, כדי לשקף את הניואנסים של כל מקרה. ההחלטה לפצל את התשלום באופן מלאכותי לא הצדיקה את ביטול החוזה לחלוטין. יתר על כן, עותק של פסק הדין היה אמור להישלח ליועץ המשפטי לממשלה כדי לטפל בכל הפרה משפטית שנצפתה, כדי להבטיח כי חששות הונאה מס לא התעלמו.