ע"פ 4883/11

תקציר

בית המשפט בחן את טענת המערער בדבר ייצוג בלתי יעיל וקבע כי יש לדחות את הערעור. המערער טען כי סנגורו לא התייחס כראוי לסוגיית ההסכמה באירוע מיני, והתמקד במקום זאת בהכחשת האירוע כליל. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענה זו אינה מספיקה כדי לבסס כשל בייצוג, הדורש הוכחת עיוות דין של ממש. אסטרטגיית ההגנה של המערער, אף שלא הייתה הגישה היחידה האפשרית, עלתה בקנה אחד עם הודעותיו במשטרה ומותרת בהתחשב בחומר הראיות באותה עת. קו ההגנה נראה בעייתי רק לאחר שעדותו של המערער בקמא סתרה את דבריו הקודמים, אך אין בכך כדי לרמוז כי האסטרטגיה הראשונית הייתה רשלנית. בית המשפט הדגיש כי המערער התווה אסטרטגיית הגנה זו מלכתחילה וכל סתירה בעדויות הייתה באחריותו. יתר על כן, סנגורו של המערער התאים לעצמו אסטרטגיות במהלך המשפט לאור עדויות חדשות, שלא הוכיחו רשלנות. בית המשפט הגיע למסקנה כי למערער לא נגרם עיוות דין של ממש ואישר את הרשעתו על סמך ראיות חזקות, לרבות ממצאי DNA ואמון בית משפט קמא בגרסתה של המתלוננת. בית המשפט ציין גם טעויות פרוצדורליות בערעור בנוגע לטענות ייצוג, אך לא מצא אותן מהותיות מספיק כדי לשנות את התוצאה. אשר על כן, הערעור נדחה, ואישר את עונשו של המערער.