בש"פ 2857/01
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט העליון קבע כי התביעה אינה רשאית להגיש ראיות הקשורות במישרין לעבירות המיוחסות לנאשם לאחר הגשת כתב האישום, אלא במקרים חריגים. במקרה זה הואשם המערער ברצח והסכים להיעצרו עד תום המשפט. לאחר שהעד המרכזי, שנחשב לשותפו של המערער, מת בתאו, ביקש המערער שחרור בערבות. התביעה ביקשה להגיש תיק חקירה חסוי כדי להצדיק את דברי העד כראיה, דבר שההגנה התנגדה לו. בית משפט קמא קיבל את בקשת התביעה ודחה את הדיון בחודש. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והסכים כי ניתן להגיש את החומר בחיסיון מאחר שאינו קשור ישירות להוכחת העבירה. מותו של העד פתח בחקירה חדשה שעשויה להשפיע על קבילות הראיות ועל עילות מעצרו של המערער, ולכן שמירה על סודיות הייתה סבירה. עוד קבע בית המשפט כי החלטתו של בית משפט קמא שלא להכריע בבקשה לדיון חוזר במעצר הייתה מאוזנת וראויה, במיוחד נוכח תום פרק הזמן לחקירה. החלטה זו התקבלה על סמך ראיות משמעותיות המצביעות על פוטנציאל שיקום הראיות נגד המערער.
חקיקה מקושרת
בש"פ 2857/01 איאד מוגרבי נ' מדינת ישראל, עליון (24.4.2001)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.