ת"א 13210-09-20

תקציר

התובע תבע את הנתבעים בגין מרמה ומצג שווא בהסכם מכר מקרקעין. התובע טען כי הנתבעים רימו אותו לחתום על הסכם מכר בסכום נמוך יותר ממה שהוסכם במקור. התובעת טענה כי התנהלות הנתבעים היוותה הסכם לכאורה שהושג באמצעות תחבולה והטעיה, מה שגרם לתובע לחתום על חוזה שלא שיקף את כוונותיהם האמיתיות של הצדדים. עם זאת, השופט מצא כי טענות התובע אינן נתמכות בראיות. התובע לא סיפק גרסה עובדתית קוהרנטית ולא הצליח להוכיח כי הוטעה או הופעל עליו לחץ לחתום על ההסכם. השופטת הדגישה כי התובעת חתמה על ההסכם ביודעין ומרצונה, כשהיא מיוצגת על ידי עורך דין. ההסכם עצמו קבע כי הוא גובר על כל משא ומתן קודם או הסכמים בעל פה, והתובעת אישררה את תנאיו במספר הזדמנויות. כמו כן, השופטת ציינה כי התובע לא הגיש חוות דעת מומחה לתמיכה בטענותיו בדבר אוזלת יד או ניצול מצבו הרפואי. טענותיו של התובע הופרכו על ידי התבטאויותיו הקודמות בהליכים משפטיים, דבר שיצר השתק שיפוטי. עוד הדגישה השופטת כי התובעת לא עמדה בדרישות סעיף 80 לחוק סדר הדין האזרחי העות'מאני, הקובע כי יש להוכיח טענות מסוימות באמצעות מסמכים בכתב. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו במשפט האזרחי. התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪.