ה"פ 839/05

תקציר

המבקשת, גב' נילי שלו זקס, עותרת לבית המשפט למתן צו הצהרתי לרישום הזכויות בפיסת מקרקעין על שמה, ולקבל את הכספים ממכירת זכויות אלה. הנכס המדובר היה בבעלות סבתו המנוחה של המבקשת, אשר לכאורה העניקה את הנכס במתנה למבקשת או הורישה לה אותו בצוואתה. עם זאת, הזכויות בנכס נותרות רשומות על שם המנוח. המשיבים, אחיו של המבקש, חולקים על הטענה, וטוענים כי המתנה הנטענת מעולם לא התקיימה וכי עילת התביעה של המבקש חסומה על פי חוק. הם גם מטילים ספק באמיתות הצוואה. המבקשת טוענת כי הנכס ניתן לה במתנה בשנת 1972, וכי פתיחת תיק בטאבו ורישום הערה על הנכס מהווים הערת אזהרה המקנה לה זכויות. בנוסף, היא טוענת כי שילמה ארנונה על הקרקע. בית המשפט מוצא כי טענות המבקש למתנה ולירושה סותרות, שכן מתנה משמעותה שהרכוש אינו חלק מעיזבון המנוח. יתר על כן, המתנה הנטענת לא הביאה לרישום, ולכן מדובר רק בחובה לבצע עסקה, שחלה עליה חובה על פי חוק לאחר 25 שנה. עוד מציין בית המשפט כי ניתן לראות באי נקיטת פעולה מצד המבקש מאז שנת 1972 אינדיקציה לכך שפקעה החובה להעניק את הנכס במתנה. באשר לצוואה קובע בית המשפט כי יש להכריע בתוקפה בהליך נפרד, ומאחר שניתן צו ירושה, לא ניתן לטעון כי היא מהווה מקור לזכויות המבקש בהליך הנוכחי. לבסוף, הימנעותה של המבקשת מלזמן את אמה כעדה, אשר יכלה לשפוך אור על המתנה והצוואה הנטענת, מעוררת חשד בדבר אמיתות טענותיה. השופט מסיים בכך שהוא דוחה את התביעה ומורה למבקש לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים.