עת"מ 2004-09-10

תקציר

פסק דין זה מתייחס לעתירה המערערת על הפקעת חלקת אדמה בתל אביב שבבעלות העותרים. הקרקע המדוברת, המיועדת לחלקה 30, מיועדת להפקעה מכוח תכנית מפורטת שאושרה בשנת 2001, שמטרתה להרחיב את רחוב הירקון ולפתח את הסביבה. התוכנית, שיזמה חברה פרטית, מאפשרת להפקיע את חלקה 30 לצורכי ציבור ללא תמורה, והעותרים טוענים כי הליך זה אינו חוקי, מפלה ומונע משיקולים זרים. הם מבקשים לבטל את החלטת ההפקעה, לתקן את טבלת ההקצאות של התוכנית ולקבל קרקע חלופית תמורת רכושם המופקע. עם זאת, בית המשפט מוצא כי העתירה הוגשה בטרם עת ודינה להידחות על יסוד טענות סף. התכנית אושרה לפני למעלה מעשר שנים, וטענות העותרים נגדה, לרבות טענות לאפליה ושיקולים זרים, היו צריכות לעלות כבר בשלבי התכנון. בית המשפט מציין כי טענות העותרים מכוונות בעיקר לתוכנית עצמה, שהיא כיום עובדה מוגמרת, וכל שינוי יפגע בזכויותיהם של צדדים שלישיים בלתי נראים. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי מוסדות התכנון פעלו במסגרת סמכותם החוקית וכי החלטת ההפקעה הייתה חוקית, סבירה ומבוססת על צורך ציבורי. ההחלטה אינה מהווה אפליה, שכן היא רק מיישמת את התוכנית, וטענות העותרים בדבר אינטרס פרטי המשפיע על ההחלטה אינן נתמכות בראיות. באשר לסירוב להקצות קרקע חלופית, מציין בית המשפט כי פיצוי כספי הוא שיטת הפיצוי הרגילה וכי חילופי מקרקעין מורכבים ואינם חובה. טענות העותרים נגד חוקיות הליך ההפקעה והחלטת ההפקעה עצמה לא צלחו, והחלטת הוועדה המחוזית עומדת בעינה. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם לכל אחד משלושת המשיבים (הוועדה המחוזית, הוועדה המקומית וחברת הליגוטה) סך הוצאות בסך 7,500 ₪.