בר"ע 7365-05-12

תקציר

התיק סובב סביב בקשת רשות ערעור על החלטה של ועדת מומחים לפי חוק פיצויים לנפגעי גזזת. המבקש, שטען כי עבר הקרנות לגזזת, ביקש לבטל את החלטת הוועדה. בהחלטה זו נקבע כי אין די ראיות לתמוך בטענת המבקש. בית הדין האזורי דחה את ערעורה של המבקשת, והביא אותה להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין לעבודה. המבקשת טענה כי הוועדה, שלא כללה רופא עור, הייתה צריכה להציג את חוות דעתו של רופא העור שלה יחד עם תוצאות בדיקת ביופסיה לרופא העור המייעץ שלהם, ד"ר שפירא. המדינה, לעומת זאת, טענה כי לוועדה שיקול דעת להיוועץ במומחים והיא אינה מחויבת לקבל את ראיות המבקש. כמו כן, נטען כי לד"ר שפירא הייתה גישה לכל התיק הרפואי של המבקשת, לרבות חוות דעתו של רופא העור שלה ותוצאות הביופסיה. בית הדין לעבודה, לאחר שמיעת הטענות, החליט לדון בבקשה כמתן רשות ערעור ולאחר מכן ערעור. בית המשפט קיבל את הערעור ופסק לטובת החזרת עניינו של המבקש לוועדה. הודגש כי מאחר שהוועדה עצמה ראתה צורך בחוות דעת דרמטולוגית, לחוות דעת זו צריך להיות משקל משמעותי. בית המשפט ציין כי חוות דעתו של ד"ר שפירא הייתה תמציתית ולא לקחה בחשבון את כל הראיות הרפואיות הרלוונטיות, ובפרט את בדיקת הביופסיה שנערכה באפריל 2008. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום לחזור לוועדה כדי להבטיח שד"ר שפירא יוכל לספק חוות דעת מעודכנת המבוססת על כל הנתונים הרפואיים הרלוונטיים, לרבות תוצאות הביופסיה מאפריל 2008. לאחר מכן הייתה אמורה הוועדה להתכנס מחדש ולתת החלטה מנומקת שתתייחס לחוות דעת זו. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, ונמסר לצדדים כי פסק הדין יינתן בהעדרם.