ת"א 4381-01-18

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתחולת ההשתק, עיקרון משפטי המונע מבעל דין לסתור את טענותיו הקודמות. השופט קובע תחילה את המסגרת הנורמטיבית להשתק חברה, החלה על מקרים בהם אותה חברה מתנהלת פעמיים בהתדיינות משפטית. ארבעת התנאים לתחולת השתק החברה הם: 1. זהות עובדתית ומשפטית בין פסק הדין הראשון לשני. 2. ממצא חיובי בפסק הדין הראשון. 3. ההחלטה במקרה הראשון הייתה חיונית לתוצאותיה. 4. זהות הצדדים בשתי ההתדיינויות. לאחר מכן פונה השופט למקרה הספציפי שלפנינו, שעניינו בעלות על קרקע ואמיתותו של מסמך מיום 13.7.84. לטענת המבקשת, המסמך אותנטי ומהווה עסקת מקרקעין או לחילופין התחייבות לביצוע עסקה כזו. המשיב, לעומת זאת, חולק על אמיתות המסמך וטוען כי הוא אינו משקף הסכם מחייב. בעניין השני, השופט קובע כי פסק הדין הקודם בתיק הכריע למעשה בסוגיה זו, וקביעתו של בית המשפט המחוזי כי המסמך מהווה "התחייבות לביצוע עסקת מקרקעין" אינה מחייבת בהליך הבעלות הנוכחי. יתר על כן, מאחר שגם בית המשפט העליון העיר בעניין זה, השופט מגיע למסקנה כי לא ניתן להחיל כאן את השתק החברה. במעבר לאמיתות המסמך, השופטת מסכימה עם המבקש כי התקיימו התנאים להשתקה. אותה חברה נמצאת במחלוקת, ולמשיבה הייתה הזדמנות להתדיין בנושא והיא הסכימה לאמיתות המסמך במהלך ההליך הקודם. השופטת מדגישה כי הסכמת המשיב היא ממצא פוזיטיבי וכי מתקיימים כל ארבעת התנאים להשתק החברה. לפיכך, מתקבלת טענת המבקש בדבר אמיתות המסמך. לסיכום, הבקשה להוכחת אמיתות המסמך נדחית, ואילו הבקשה בדבר השפעתו המשפטית של המסמך על מקרקעין נדחית, דבר הדורש הוכחה חדשה בהליך הנוכחי. ההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים ואינה כפופה לצו הוצאות כלשהו, בהינתן קבלתה החלקית של הבקשה.