בר"ע 1122/06

תקציר

בעל חלקת אדמה בנצרת, שרכושו נפגע מהחלטת תכנון מקומית, תבע פיצויים מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה בנצרת לפי חוק התכנון והבנייה. לאחר הליך מנהלי ארוך זכה הבעלים בזכות לפיצויים, והוועד חויב לשלם לו למעלה מ-1.7 מיליון שקל. לאחר מכן הגיש הבעלים תביעה נגד הועד והעירייה בבית המשפט המחוזי, אך הנתבעים ביקשו דחייה בטענה כי לבית המשפט אין סמכות מהותית, או לחילופין יש לתת להם רשות להתגונן. בית המשפט המחוזי הסכים עם הנתבעים ונתן להם רשות להתגונן בהליך המקוצר. הבעלים ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי בית המשפט המחוזי שגה בפסק דינו. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי להעניק לנתבעים חופשה להתגונן הייתה סבירה וכי טענת הבעלים נגד העירייה, שטרם בוטלה, מצדיקה את הותרת הוועד להתגונן גם כן. למשיבים נפסקו הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ כל אחד, שישולמו על ידי המבקש.