עת"מ 59492-09-16

תקציר

העותרים, בעלי בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים לחינוך מיוחד בתחום שיפוטה של המועצה המקומית המשיבה, עתרו בדרישה כי המועצה תשלם להם אגרות עבור תלמידי החינוך המיוחד המתגוררים בשטח המועצה הלומדים בבתי הספר שלהם, כפי שעשתה בשנים קודמות. המועצה סירבה בטענה שאין בסיס חוקי לחובה זו, מה שהוביל את העותרים לפנות לבית המשפט. המועצה טענה כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי וכי המונח "קיום" בחוק החינוך המיוחד מתייחס רק לחובה לאפשר הפעלת מוסדות חינוך מיוחד ללא הפרעה, ולא לתקצוב ההשתתפות. עם זאת, בית המשפט לא מצא שיהוי בהגשת העתירה ופירש את החוק אחרת. היא קבעה, כי על המועצה מוטלת חובה לקיים את מוסדות החינוך המיוחד שבתחומה, לרבות השתתפות תקציבית, וכי משמעות המונח "קיום" בחוק חינוך מיוחד זהה לזו שבחוק לימוד חובה – שניהם מתייחסים להשתתפות כספית. בנוסף, השירותים שהמועצה טענה כי היא מספקת לבתי הספר של העותרים לא מילאו את חובתה על פי החוק. משכך, קיבל בית המשפט את העתירה והורה למועצה לשלם לעותרים סכום השווה לאגרת התלמיד הזר עבור תלמידי החינוך המיוחד המתגוררים בתחומה. כמו כן חויבה המועצה לשלם לעותרים אגרות משפט ושכר טרחת עורך דין, ואילו העותרים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של משרד החינוך.