רע"א 5912/23

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של רע"א 5912/23** **הקדמה** פסק הדין עוסק בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט השלום דחה את תביעתו של המבקש נגד עורך דינו, וכן את התנגדותו לביצוע שטרות שנמסרו במסגרת ההתקשרות ביניהם. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **סמכות לדון בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018):** * בית המשפט העליון (השופט שטיין) קבע כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה מהמשיב. * הסיבה לכך נעוצה בכך שפסק הדין של בית המשפט המחוזי נטוע בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה. * בית המשפט הדגיש כי כדי להיעתר לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", על המקרה לעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, וכי מתן רשות ערעור דרוש כדי למנוע עיוות דין. במקרה זה, שני התנאים הללו לא התקיימו. 2. **הסכמי שכר טרחה מותנה בין עורך דין ללקוח:** * התייחסות לפסק דין קודם (רע"א 7706/22 סינגר אטיה נ' אבידן) שקבע כי הוראה בהסכם ייצוג, המבוסס על שכר טרחה מותנה, הקובעת כי פיטורי עורך הדין על ידי הלקוח לפני גמר ההתדיינות יחייבו תשלום סכום קצוב העולה במידה ניכרת על השכר הראוי, מנוגדת לתקנת הציבור ודינה בטלות. * **הבחנה מהמקרה הנדון:** בית המשפט הדגיש כי בענייננו, בניגוד למקרה שהובא בפסק הדין הנ"ל, בית המשפט המחוזי קבע שהשכר עליו הסכימו הצדדים היה **ראוי** ביחס לעמל שהשקיע המשיב. * קביעה זו, שהשכר היה ראוי, מעוגנת בחומר הראיות. בית המשפט העליון סבר כי אין הצדקה להתערב בקביעה עובדתית זו במסגרת "גלגול שלישי". **חידושים משפטיים** בפסק דין זה לא נראה כי יש חידוש משפטי מהותי. הוא משקף יישום של עקרונות קיימים, בעיקר בנוגע לסף הגבוה הנדרש להגשת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" וביחס לבחינת תוקפם של הסכמי שכר טרחה מותנה. ההדגשה על כך שקביעות עובדתיות של הערכאות הקודמות, במיוחד כאשר הן מעוגנות בראיות, אינן נבחנות מחדש בגלגול ערעור מאוחר, מהווה חיזוק של עיקרון זה. **מסקנות** בקשת רשות הערעור נדחתה בשל אי-התקיימות התנאים לדון בבקשה "בגלגול שלישי" – היעדר שאלה משפטית עקרונית והיעדר צורך למנוע עיוות דין. בית המשפט אישר את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה השכר שסוכם בין עורך הדין ללקוח היה ראוי, ולכן לא נפל פגם בהחלטות הערכאות הקודמות.