ע"א 23/07

תקציר

הוועדה המקומית ערערה על החלטת שמאי מכריע בעניין היטל השבחה בנכס בפתח תקווה, וטענה כי השמאי שגה בשני מובנים עיקריים: (1) הוא ביסס את חישוב ההשבחה שלו על תכניות הבנייה של המשיב במקום על תוכניות הבנייה של העיר, ו-(2) הוא לא נימק את החלטתו בדבר היעדר השבחה בשל הקלה בקו הבנייה. המשיבים הגישו ערר נגדי, בטענה כי השמאי שגה בכך שהתייחס למסמך תב"ע והתעלם מהפרקטיקה של הוועדה לזכויות בנייה. בית המשפט קבע כי ערעורה של הוועדה המקומית מוצדק, שכן היה על השמאי לבסס את חישוביו על תוכניות הבנייה של העיר, ולא על הבנייה בפועל. החלטת השמאי נעדרה הנמקה בסוגיית קו הבניין, ולכן התיק הוחזר אליו לבירור. באשר לערעור שכנגד, דחה אותו בית המשפט, שכן הוא לא התייחס לנושא הערעור העיקרי ונעדר קשר אליו. טענת המערערים שכנגד בדבר נוהג הוועדה המקומית הייתה צריכה להיות מוגשת כערר עצמאי, במסגרת הזמן הקבועה. משכך, התקבל ערר הוועדה המקומית, נדחה הערר שכנגד, והמשיבים חויבו לשלם לוועדה המקומית הוצאות ערר ושכר טרחת עורך דין.