רע"פ 960/99

תקציר

הערעור נדחה, כאשר עיקר עיסוקו היה בשאלה האם יש לפצות את הנאשם בהוצאות משפט לאחר שהתביעה משכה אישומים הקשורים לפגם ברכב. הבוחן, רס"ן רוני ארבל, מצא ליקוי במערכת ההיגוי של רכבו של המבקש, שהוביל לחיוב לפי תקנות התעבורה. עם זאת, בביקורות שנערכו לאחר מכן במכון קו הבדיקה לא נמצאו פגמים. שלושה עדי הגנה, בהם בעל מכון קו הבדיקה, העידו על תקינות הרכב. למרות זאת, בית המשפט דחה את הבקשה לבטל את האישום בתחילה, בחשד שהרכב תוקן לפני בדיקות עוקבות. כאשר התביעה חזרה בה מאוחר יותר מהאישום, ביקש המבקש החזר הוצאות משפט. השופטת דורנר טענה לזיכוי "מוחלט" המצדיק פיצוי כזה, ואילו השופטת אור חלקה על כך וקבעה כי הסתלקות אינה מעידה על חפות או שעדותה של ארבל הייתה שקרית. אור הדגיש כי פסילת התביעה יכולה לנבוע מסיבות רבות, שאינן בהכרח הכרה בחפותו של הנאשם. הוא ציין כי לתביעה לא הייתה כל התנהגות פסולה, ומצא הצדקה להסתמך על עדותה של ארבל. משכך, אור לא ראתה עילה להחזר הוצאות המדינה של המבקש. עם זאת, הרוב תמך בעמדתה של דורנר, והדגיש כי משמעות הזיכוי מספיקה לפיצויים, אם כי השופטת אור התנגדה. בסופו של דבר, ברוב קולות, הוחלט לטובת דרישת פיצוי המדינה בגין הוצאותיו המשפטיות של המבקש.