תאד"מ 30474-12-22

תקציר

התובע תבע את הנתבע על סך 56,300 ₪, עלות רכב משומש שהתובע רכש מהנתבעת ומנועו כשל זמן קצר לאחר הרכישה. התובע טען כי הנתבע הציג מצג שווא לגבי מצב הרכב ולא מסר לתובע את כל המידע הנדרש על פי דין. לגופו של עניין, התובע טען כי הנתבעת לא גילתה שני טפסים: טופס בדיקת נאותות הנדרש על פי חוק מכירת רכב משומש, אותו מילאה הנתבעת באופן לא מדויק, ורישום שירות שהנתבעת לא סיפקה אך היה צריך להיות ברשותה. עוד טענה התובעת כי לו ידעה על נזקים קודמים לרכב ותיקוניו, לא הייתה רוכשת אותו. בית המשפט מצא כי הנתבעת אכן עמדה בדרישות הגילוי הנדרשות בחוק. הנאשם לא היה מחויב על פי חוק לחפש באופן יזום מידע על עברו של הרכב ויכול היה רק לגלות את המידע שידע. בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי גילה לתובע את פנקס השירות - כרטיס - המפרט תיקונים שבוצעו בעבר ברכב. עוד ציין בית המשפט כי לתובעת הייתה אפשרות לבדוק את הרכב טרם רכישתו אך בחרה שלא לעשות כן, למרות המלצת הנתבעת. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבע הציע לתקן את הרכב או להחליפו ברכב אחר, אך התובע סירב. התקלה במנוע לא נבעה בהכרח מנזק קודם, ויכלה להתרחש לאחר המכירה. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענת התובע כי הנתבע הציג מצג שווא לגבי מצב הרכב אינה נתמכת ודחה את התביעה. למרות זאת, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 965 ₪, שהיו ההשתתפות המוסכמת עבור שירות הרכב הראשון של התובעת, וכן 750 ₪ הוצאות ו-9,500 ₪ שכר טרחת עורך דין לנתבע.