רע"א 11043/05

תקציר

במקרה זה, המבקש תבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לאחר שנפצע בברכו בעת שחיבר מחדש נגרר למשאית. בתחילה, בית משפט השלום בפתח תקווה הגדיר את האירוע כ"תאונת דרכים", וקבע כי חיבור מחדש של הקרוואן הוא חלק בלתי נפרד מהשימוש ברכב ומנסיעתו. עם זאת, המשיב ערער, ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הפך את ההחלטה וקבע כי הפעולה עצמאית ממעשה הנסיעה ולכן אינה "תאונת דרכים" על פי החוק. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בכך שתהליך החיבור הוא נפרד וקשור לפריקה ולא לנסיעה. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על החלטה זו. לאחר עיון נקבע כי יש לקבל את הערעור. בצטטו את התקדים מפרשת אסם, הדגיש בית המשפט העליון כי אירוע עשוי להיחשב כ"תאונת דרכים" אם הוא כרוך בשימוש מוכר ברכב גם אם הוא חופף לפעילויות אחרות. בית המשפט קבע כי מאחר שפעולת הטיפוס והירידה מהמשאית דומה לשימושים מוכרים כגון "יציאה מרכב", הרי שפגיעת ברכו של המבקש בעת שניסה לחבר מחדש את הנגרר אכן היוותה תאונת דרכים. משכך, התקבל הערעור, תוך שהוא מחזיר על כנו את החלטת בית משפט השלום, והמשיב חויב לשלם למבקש הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.