פ"א 34608-11-17

תקציר

הוגש ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בבאר שבע ביום 5.2.2017, אשר הרשיע את המערער בעבירות בנייה, קרי שימוש בלתי חוקי בשטח שהוגדר בהיתר כ"חניה מקורה". השטח שימש למגורים, משרדים ולימודים לאחר שנסגר בדלת ובקירות. על המערער הוטלו קנסות והיטל השבחה, והוטל עליו להרוס את הבנייה הבלתי חוקית. המערער טען כי השימוש שנעשה בשטח הותר על פי היתר הבנייה, כי הוא זכאי לצדק פרוצדורלי, כי הייתה אכיפה בררנית ושיקולים זרים, וכי העונש מופרז. בית המשפט דחה את טענות המערערת בנוגע לפרשנות היתר הבניה, וקבע כי השימוש בשטח החניה לשימוש עיקרי מהווה חריגה מההיתר. בית המשפט דחה גם את טענותיו של המערער לצדק פרוצדורלי, לרבות טענותיו בדבר היעדר שימוע, שיהוי בהגשת כתב האישום והפליה. המערער לא הביא ראיות לתמיכה בטענותיו, ובית המשפט הסתמך על ממצאי המהימנות הפוזיטיבית של הערכאה הנמוכה יותר ביחס לעדויות עובדי הציבור. אשר לעונש, בית המשפט מצא כי הקנס שהטיל בית משפט השלום קל מדי. בית המשפט עמד על עקרונות הענישה בעבירות תכנון ובנייה, תוך הדגשת הצורך בהחמרת הענישה. נקבע כי טווח הענישה ההולם נע בין 15,000 ₪ ל-40,000 ₪, והקנס שהטיל בית משפט השלום על 20,000 ₪ אינו סביר. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את בקשת המערער להקלה נוספת, ודחה את הערעור על כל חלקיו. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים, שהסכימו לקבל את פסק הדין במועד מאוחר יותר.