ע"א 119/01

תקציר

בית המשפט בפרשת נאבולסי [2] התייחס למספר סוגיות הנוגעות להפקעה ולזכויות קניין מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. היא קבעה כי הפקעה חייבת לעמוד בהסמכה חוקית, לשרת תכלית ראויה ולהיות מידתית. בית המשפט אף הבחין בין פגיעה כתוצאה מהפקעה לבין פגיעה בתכניות, והדגיש כי יש להתייחס לסוגיות אלה בהתנגדויות תכנוניות ולא בעררים לפינוי. הוא הדגיש את חשיבותה של הסדרה שיטתית בדיני הפקעות והצביע על מגמה של ביקורת שיפוטית מפורטת יותר בהחלטות מינהליות. חוק היסוד העלה את זכויות הקניין למעמד חוקתי, והשפיע על פרשנותם של חוקים קיימים, כגון פקודת הקרקעות. המקרה הדגיש את הצורך בגבולות הפקעה ברורים במסמכים משפטיים כדי למנוע פגיעה מיותרת בבעלי הנכסים. דרישת המידתיות מחייבת להפקיע רק קטעי קרקע הכרחיים, והפקעות צריכות לשקף שיקולי שימוש בקרקע נוכחיים ועתידיים. בית המשפט מצא פגם בהליך ההפקעה בכך שלא קבע גבולות, בעיקר לעומק, ופגע שלא בצדק בזכויות הקניין של המערערים. פסק הדין הכיר בהתעניינות הציבורית בפרויקטי תשתית, אך התעקש לתקן שקיפות ודיוק בפרסומים משפטיים. בית המשפט הציע להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי לחדד את גבולות ההפקעה, להוציא מחדש הודעות ולוודא שהרישום מתיישב עם הפקעת רכוש מיועדת, תוך שמירה על צדק הן לטובת הציבור והן לזכויות הקניין של הפרט.