עמ"נ 8716-05-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי הנוגע לשתי חלקות קרקע סמוכות, הן חלקה 66 וחלקה 76, הממוקמות בשטח שנקבע בתכנית מתאר מקומית מס' 3774. לתוכנית, שנועדה להתוות את כביש 1 צפון, הייתה השפעה משמעותית על שווי המגרשים. בתחילה הגיש ופיק בילביסי תביעת פיצויים בגין חלקה 66, שנדחתה במספר ערכאות, לרבות בית המשפט העליון. בינתיים התגלה כי חלקה 76, הצמודה לחלקה 66, "נעלמה" ממפת הרישום הישראלית שעליה התבססה תכנית 3774. הדבר הוביל לתביעת פיצויים חדשה, הפעם עבור חלקה 76, בשם יורשיו של מחמוד מוסטפא בילביסי, בהם אשתו תוריה וילדיו ופיק ובסמה. בתביעה נטען כי השמטת חלקה 76 מהתכנית היוותה סיבה מוצדקת להארכת המועד. שר הפנים נתן את הארכה, והתיק התקדם. השמאי המכריע שמונה לדון בתביעה הגיע למסקנה כי אם חלקה 76 אכן נפרדת מחלקה 66, הרי שאין להסיק מההחלטה הקודמת לגבי חלקה 66 את חלקה 76. השמאי הניח כי חלקה 76 היא ישות נפרדת וקבע כי סכום הפיצוי הוא 253,000 דולר. עם זאת, ועדת הערר אמרה את המילה האחרונה וקבעה כי התביעה הקודמת לגבי חלקה 66, שכללה את שטחה של חלקה 76, מהווה תקדים. לפיכך, ת'וריה, בסמה וואפיק, שהיו התובעים בתיק הקודם, לא היו זכאים לפיצוי נוסף, שכן היה מעשה בית משפט. לגבי יתר המערערים פסקה הוועדה פיצוי יחסי על בסיס חלקם בקרקע. פסק הדין התייחס גם לסוגיות הנוגעות לסמכותה של ועדת הערר, למושג הטעיית המידע, לשיעורי הריבית ולשכר טרחת עורך דין. נקבע כי הוועדה לא חרגה מסמכותה וכי התובעים לא הוטעו על ידי פרסום התכנית. גם ההחלטה על שיעורי הריבית ושכר טרחת עורך הדין נמצאה סבירה. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 6,500 ₪.