ת"א 16463-07-11

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות, לרבות עדויות עדים, צילומים ומסמכים, מגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את תביעת התובע. המקרה נסוב סביב עוולת הרשלנות, הכוללת שלושה שלבי בחינה: קיומה של חובת זהירות, הפרת חובה זו וסיבתיות הנזק כתוצאה מכך. במקרה דנן, השופטת מוצאת כי בעוד שלנתבעים, ובפרט לנתבע מס' 3 שהיה מעסיקו של התובע ובעל הקרקע, הייתה חובת זהירות כלפי התובע, חובה זו לא הופרה. השופט מדגיש כי החוק אינו מחייב את החייבים לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים אלא רק באמצעים סבירים למניעת נזק. מקום התאונה, אזור טעינה ופריקה מגודר, היה מסומן ומואר דיו כדי לציין שלא מדובר במעבר ייעודי. השופט מקבל את עדויותיהם הקוהרנטיות והמהימנות של הנאשמים בעניין זה. זאת ועוד, התנהלותה של התובעת עצמה, המאופיינת בחוסר ערנות ובחיפזון, מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבעים לבין הנזק שנגרם לה. בחירתה להשתמש בשביל גישה פסול, שטח מסומן ומגודר, מרמזת כי נטלה על עצמה את הסיכונים הסבירים הכרוכים במקום כזה. בסיכומו של דבר, השופטת מגיעה למסקנה כי הנתבעים נקטו אמצעי זהירות נאותים, ואשמתה התורמת של התובעת משמעה שהיא נושאת במלוא האחריות לנזק. התובע חויב לשלם לכל נתבע הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.