תפ"ח 27310-06-19

תקציר

הנאשם הואשם ברצח בכוונה תחילה של פאבל אורלוב, שגופתו נמצאה בדירתו של הנאשם כשידיו קשורות מאחורי גבו ושקית ניילון מעל ראשו. אין מחלוקת כי הנאשם דקר את הקורבן בצווארו וגרם למותו. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הרצח היה מתוכנן מראש או לא, שכן הנאשם הודה במעשה עצמו אך טען כי היה שיכור ופחד מהקורבן שלכאורה לא ישן בעת הדקירה. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהועלו הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה. נקבע כי טענתו של הנאשם כי היה שיכור אינה אמינה וכי מעשיו היו זהירים ורצוניים, דבר המצביע על הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להרוג. הודעותיו של הנאשם עצמו במשטרה, התנהגותו מיד לאחר האירוע והשתלשלות מעשיו הצביעו כולם על כוונה תחילה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הימנעותו של הנאשם מלהעיד, לצד סירובו להבהיר את הסיבות לכך, לא סייעו לעניינו. טענותיו בדבר הימצאות תחת השפעת אלכוהול ופחד מהקורבן נדחו, ונקבע כי הרצח בוצע תוך תכנון ותהליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להרוג. הנאשם הורשע ברצח בנסיבות מחמירות וצפוי לעונש חובה של מאסר עולם.