ת"א 5868-04-14

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות הדדיות בין עורך דין, עו"ד עמוס מימון, לבין לקוחתו לשעבר, גב' איריס סמארה. עו"ד מימון תובע שכר טרחת עורך דין בסך 863,694 ₪, ואילו גב' סמארה תובעת פיצויים בגין נזקיה שנבעו מייצוגו הלקוי לכאורה, וכן את השבת שכר הטרחה ששילמה לו. ליבת תביעתו של עו"ד מימון מבוססת על הסכם שכר טרחה הקובע כי הוא יקבל 20% מכל תמורה שתקבל גב' סמארה. עו"ד מימון טוען כי הוא זכאי ל-20% מהסכום שקיבלה גב' סמארה ממכירת דירתה ול-20% מההטבה המתקבלת מביטול השתתפותה בחובות בעלה לשעבר. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אין להגביל את פרשנות הסכם שכר הטרחה למיקום הנכסים כפי שנטען על ידי גב' סמארה. לשון ההסכם תומכת בפרשנות מרחיבה יותר, הכוללת שיקולים מסוגים שונים. עם זאת, השיקול חייב להיות מהותי, ואין די בביטול חלוקת החובות של גב' סמארה, הנעדר כל ממשות ממשית. בית המשפט בוחן את מצבה של גב' סמארה בשלוש נקודות זמן: כאשר נחתם הסכם שכר הטרחה, כאשר אושר הסדר הנושים של בעלה לשעבר וכאשר הושג הסדר פשרה משלה. נמצא כי עו"ד מימון תרם לאחרון, ובכך זיכה אותו ב-20% מההטבה שהושגה על ידו, שהם בסך 26,281 ₪. באשר לתביעה לתוספת שכר טרחה בגין ייצוג מעבר להסכם שכר הטרחה, בית המשפט דוחה אותה בשל אי הבאת ראיות מספיקות של עו"ד מימון. ההסכמה בעל פה, לטענתו, לא הוכחה. בתביעתה של גב' סמארה, רוב טענותיה נדחות בשל חוסר ראיות. עם זאת, בית המשפט מקבל את טענתה כי עו"ד מימון לא העביר לה הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ שנפסקו לה ושילמו לו על ידי בעלה לשעבר. לפיכך, עו"ד מימון נדרש לשלם לה סכום זה. שני הצדדים נושאים בהוצאותיהם, שכן מרבית תביעותיהם נדחות. חלקים מסוימים בפסק הדין אסורים לפרסום בשל שיקולי צנעת הפרט והעובדה שההליכים בבית המשפט לענייני משפחה מתקיימים בדלתיים סגורות.