רע"א 2292/11

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מיזוג שתי תביעות נפרדות שהוגשו על ידי אותו מבקש ומשיב. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי המבקש, מבקשת פסק דין הצהרתי לפיו לא התקיימו התנאים המאפשרים לבנק המשיב לעקל משכנתא שהחזיק הבנק על דירת המבקש. כן ביקשה המבקשת עיכוב ביצוע העיקול וצו מניעה זמני שיאסור על הבנק לעשות כן עד להכרעה בהצהרת הפתיחה. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי הבנק, היא תביעה לפסק דין מקוצר המבקשת כ-10 מיליון דולר בגין הפרה לכאורה של הסכם אשראי על ידי המבקש. המבקש טען כי מאחר ששתי התביעות חולקות שאלות משפטיות ועובדתיות משותפות – דהיינו, האם הבנק היה מחויב למכור את תיק ההשקעות הנזכר בהסכם האשראי – יש לאחד את הדיונים בשתיהן על מנת לייעל את ההליכים ולמנוע מתן החלטות נפרדות וסותרות. הבנק המשיב התנגד למיזוג זה. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את בקשת המבקש, אך לאחר עיון חוזר דחה שוב את הבקשה בנימוק שהחלטה בכתב הפתיחה תיצור השתק בתביעה הכספית, ולכן מיזוג הדיונים יאריך את ההליך שלא לצורך. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי והדגישה כי חריג שערכאת ערעור תתערב בהחלטות פרוצדורליות של בית משפט קמא, ואין זה אחד מאותם מקרים חריגים. עוד הדגישה ערכאת הערעור כי אין בהחלטת בית משפט קמא כדי לגרום לעיוות דין למבקש, ואין מקום לחששו של המבקש מפני עיקול דירתו. לפיכך, נדחתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה.