תא"מ 22161-02-20

תקציר

רכבו של הנתבע הובא למוסך התובעת לצורך תיקון. התובע תבע את הנתבעים לתשלום עבור השירותים שניתנו והחלפת מנוע. הנתבעים טענו מנגד כי תיקוני התובעת היו פגומים וביקשו קיזוז עבור עלויות התיקונים הבאים. השופט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה כי תיקוני התובעת היו פגומים. זאת ועוד, הטענה בדבר תשלום מוזל ששולם לתובע על ידי צד שלישי נדחתה שכן היא הועלתה לראשונה במהלך הדיון ולא נתמכה בראיות. עוד קבע השופט כי המנוע הותקן ברכבם של הנאשמים, למרות שמספרו לא הופיע ברישיון הרכב או בטסט שבוצע. עם זאת, ערך המנוע הופחת ב-30% בשל רישום שנת היבוא שלו כ-2010 ולא כ-2018, כפי שטענה התובעת. עוד טענו הנתבעים כי התובע ביצע הונאה בכך שהתקין מנוע ישן, אך גם טענה זו נדחתה. השופטת קיבלה את הטענה כי אכן הותקן מנוע ברכבם של הנתבעים, והנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך, ואף לא הצליחו להוכיח קשר בין התובע לבין תיק תרמית בו היה מעורב עובד לשעבר של מכון הרישוי. הנתבעים ביקשו לקזז את עלויות התיקונים הבאים, אך טענתם הייתה כללית מדי ולא התבססה על ראיות מספיקות. לפיכך אישרה השופטת ניכוי של 900 שקל בלבד, עלות תיקון צינור בלמים קרוע. בסופו של דבר הורתה השופטת לנתבעים לשלם לתובע 17,803 ש"ח, שהם ההפרש בין סכום התביעה של 21,170 ש"ח ל-3,367 ש"ח – הסכום שיש להפחית בשל "גיל" המנוע, לצד 1,600 ש"ח הוצאות משפט ו-5,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום.