עת"מ 17053-03-12

תקציר

במקרה זה, ביקש העותר לבטל את חיובי הארנונה מהתקופה בה החזיק בנכס בקריית אתא, בטענה כי החוב התיישן בשל התיישנות. הוסכם שלא להמשיך בגבייה מנהלית עד להכרעה בעתירה. העותר היה מודע לחוב מאז היווצרותו, אך לטענתו העירייה המשיבה לא נקטה בפעולות מספקות לגבייה בתקופת ההתיישנות, שהחלה עם היוודע דבר זהותו של העותר כחייב בשנת 2003. העירייה טענה כי פעולות כמו עיקולי בנקים השעו את תקופת ההתיישנות; עם זאת, פעולות אלה לא היו רציפות מספיק תחת סטנדרטים משפטיים. בית המשפט בחן את ראיות העירייה, הטיל ספק בתוקפן כרשומה מוסדית והאם פעולות אלה היו מהותיות ובמועד מספיק. בית המשפט התייחס גם לפסק דין נאסר, המאשר תחולת מגבלה של שבע שנים במקרים כאלה, והדגיש את החשיבות של פעולה בזמן ותקשורת עם חייבים. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי חוב הארנונה לשנים 2002-2003 אכן התיישן, וקבע כי כל פעולות הגבייה בטלות, הורה על החזרת כל הכספים שנתפסו, ופסק לעותר פיצוי בגין שכר טרחת עורך דין.