ת"א 5512/94

תקציר

מדובר במקרה של עובד שהגיש תביעה נגד חברת הביטוח שלו לקבלת תגמולי ביטוח לאחר שנפגע בעבודה. התובע, עובד קרן קרפיס בע"מ, חברה לפינוי אשפה, היה מבוטח בפוליסת ביטוח חיים "מנהלים עתידיים". הפוליסה כללה ביטוחים מסוגים שונים, כגון ביטוח חיים, ביטוח אובדן כושר עבודה ופיצוי אי כושר, והוצאה על ידי החברה בשם התובע ומספר עובדים נוספים. התובע דרש הטבות בסך 151,967 ₪, המהוות 73,920 ₪ בגין אי כושר עבודה ו-78,047 ₪ בגין נכות לצמיתות. עם זאת, חברת הביטוח הכחישה את אחריותה וטענה כי הפוליסה בוטלה והוחלפה בפוליסה חדשה עם סכומי הטבה נמוכים יותר. בנוסף, הם טענו כי התובעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח כלשהם על פי הפוליסה המקורית או החדשה. היו מספר נושאים שנויים במחלוקת: 1. האם התובע היה צד לחוזה או שמא קרן קרפיס בע"מ הייתה הקבלן היחיד. התובע טען כי הוא "המבוטח" ולכן כל שינוי בפוליסה מחייב את הסכמתו. חברת הביטוח, לעומת זאת, טענה כי קרפיס הוא המבוטח ויכולה להורות להם לבטל או לתקן את הפוליסה מבלי להתייעץ עם התובע. 2. אם התובע היה זכאי להודעה מוקדמת על ביטול הפוליסה הראשונה, והעדר הודעה כזו היה הופך את הביטול לבלתי חוקי, ובכך מחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולים על פי הפוליסה המקורית. 3. האם התובע היה מודע ומסכים לביטול הפוליסה הראשונה או לשינויה. 4. אם מצבו הרפואי של התובע עמד בקריטריונים לתגמולי ביטוח. חברת הביטוח התלבטה לגבי גובה נכותו והאם היא מזכה אותו בהטבות נוספות. יתר על כן, הם טענו כי התובע נמנע מלגלות בעיות רפואיות קודמות, ובכך הפר את חובת הגילוי שלו, דבר הפוטר אותם מכל אחריות. 5. פרשנותן של הוראות דין מסוימות הנוגעות לחוזי ביטוח, ובפרט סעיפים 6 ו-7 לחוק חוזה הביטוח, והשלכותיהן על המקרה. השופט פסק לטובת חברת הביטוח ודחה את תביעת התובע. הם מצאו כי קרן קרפיס בע"מ היא המבוטחת וזכותה לבטל או לתקן את הפוליסה ללא הסכמת התובע. בנוסף, קיבלה השופטת את טענת חברת הביטוח כי התובע הפר את חובת הגילוי שלו, וסיפק תשובות חלקיות ולא נכונות לגבי ההיסטוריה הרפואית שלו. הפרה זו, קבע השופט, פוטרת את חברת הביטוח מתשלום תגמולים כלשהם, הן על פי הפוליסה המקורית והן על פי הפוליסה המתוקנת, ללא קשר לשאלה אם התובע הסכים לשינויים. יתרה מכך, קבעה השופטת כי גם אם התובע נחשב למבוטח, חברת הביטוח פעלה לפי הנהלים הנדרשים ולא הייתה מחויבת להודיע לו על השינויים בפוליסה. הסכמתו של התובע לפוליסה המתוקנת יכולה להשתמע מחתימתו על מסמכים מסוימים, הגם שייתכן שלא הבין את ההשלכות במלואן. עוד קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח כי מצבו הרפואי מזכה אותו בתגמולים וכי חברת הביטוח אינה חייבת בתשלום. לבסוף הורה השופט לתובע לשאת בהוצאות חברת הביטוח, וקבע את הסכום על 10,000 שקל, כולל מע"מ.