ע"פ 2960/07

תקציר

המערער הורשע בשוד ונגזרו עליו שנתיים מאסר, לצד מאסר על תנאי של 16 חודשים ופיצוי כספי על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. הערעור מתייחס להפעלת המאסר על תנאי בלבד. המערער ביקש לבטל את המאסר על תנאי או את הפעלתו לצד העונש בפועל. הרקע לתיק נוגע לשורה של עבירות שביצע המערער בגינן הורשע בשנת 2003 ונידון ל-40 חודשי מאסר בפועל, ויתרת 16 חודשי המאסר על תנאי למשך שנתיים. מספר ימים לאחר מכן תוקן גזר הדין בדיון בהשתתפות פרקליט המדינה אך לא המערער או בא כוחו, כך שיפורט כי המאסר על תנאי חל על עבירות מסוימות. השאלה שעמדה בפני בתי המשפט הייתה בדבר תוקפו של גזר הדין המתוקן והפעלתו. בית המשפט המחוזי אישר את תוקפה של ההשעיה ואת תחולתה, והביא את המערער לערער לערכאה גבוהה יותר. בית המשפט העליון נדרש להכריע האם התיקון הוחלט כדין ללא שימוע למערער ואם היעדר שימוע גרם לעיוות דין. בית המשפט קבע כי הן לבית משפט השלום והן לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות לתקן את גזר הדין בהסכמת שני הצדדים, כפי שככל הנראה היה העניין. על אף שהמערער היה צריך להיות נוכח בדיון על התיקון, בית המשפט שקל את הנסיבות ולא מצא עיוות דין, שכן התיקון הוסכם על ידי בא כוח המערער והמערער אישר את קבלת הסדר הטיעון המקורי. זאת ועוד, הימנעותו של המערער מלערער על החלטת התיקון בתוך פרק הזמן הנדרש הגבילה את אפשרויותיו, ובית המשפט לא ראה טעם לקבל את הערעור לאחר שנים רבות. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי החלטת התיקון תקפה אפשרה לבית המשפט המחוזי לאכוף את המאסר על תנאי המקורי.