ע"א 7/78

תקציר

בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו ביקשה המערערת להשיב למשיבה הוצאות בסך 198 ל"י בתוספת ריבית והוצאות. התביעה התבססה על התחייבות לכאורה של המשיב לשלם עבור סדרת ספרים שנמכרו לה. עם זאת, בטופס שהכיל את תנאי ההתחייבות חסרה חתימת המשיב ופרטיו האישיים. רשם בית משפט השלום הפנה את התיק לדיון בדרך הרגילה, שכן הוא לא עמד בדרישות לפסק דין מקוצר. המערערים ערערו על החלטה זו, וטענו כי היה על הרשם לפסוק לטובתם בשל היעדרותו של המשיב. הערעור נדחה, שכן טופס ההתחייבות לא היווה ראיה מספקת. לאחר מכן ביקש המערער רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר ניתן. שופט בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערער והורה לרשם לקיים דיון ולהחליט אם לקבל את התביעה. המערער שב וערער, הפעם לבית המשפט העליון, בבקשה למתן פסק דין מקוצר. בית המשפט העליון דחה את הערעור והסכים כי הערכאות הנמוכות יותר צדקו בהחלטותיהם. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, יש לצרף העתק מהראיות לכתב התביעה לפסק דין מקוצר. מאחר שטופס ההתחייבות לא היה שלם, בתי המשפט היו רשאים לדחותו. בעוד נשיא בית המשפט המחוזי נתן למערער הזדמנות להציג את ההתחייבות המקורית, הדגיש בית המשפט העליון את חשיבות ההליך התקין ודחה את הערעור.