ת"א 22892-08-21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה אזרחית בה נדחתה תביעת התובע לבקשתם, מה שגרם לנתבעים לתבוע הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט נעתר לבקשת הנתבעים להוצאות, אך פסק באופן חלקי בלבד את שכר טרחת עורך הדין המבוקש. השופטת קבעה כי במקרה זה על התובעים לשלם את שכר טרחת הנתבעים, כמקובל כאשר תביעה נדחית, והצדיקה את פסיקת ההוצאות תוך הפניה לפסיקה קודמת. השופט התייחס גם לתקנות סדר הדין האזרחי כדי לקבוע את הסכום הראוי, אשר אמור לשקף איזון בין הגישה לערכאות, זכויות קניין ושוויון לבעלי הדין. בעוד הנתבעים ביקשו תשלום המחושב על בסיס עלות הקמת ממ"ד, השופט קבע כי ללא ראיות לעלויות האמורות, גישה זו אינה אפשרית. במקום זאת, השופט השתמש בתקנות כדי לשקול את ערך התביעה, את מורכבות התיק ואת התנהלות שני הצדדים במהלך ההליך. בסופו של דבר פסק בית המשפט לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 6,500 שקל, סכום נמוך משמעותית ממה שביקשו. סכום זה נמצא ראוי בהתחשב בנסיבות המקרה: השופט תיאר את ההליך כהוגן ולעניין, לא מורכב מדי, וכלל דיון קדם משפט אחד בלבד. ההחלטה גם פירטה את ההשלכות של אי תשלום בתוך 30 יום ופירטה את אחריותו של בית המשפט בהעברת ההחלטה לצדדים.