בש"פ 2137/96

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על סכום הערבות שנקבע לשחרורו של המערער ממעצר במסגרת חקירה מתמשכת של טענות לקבלת סכומי כסף במרמה ממרכז השקעות. החלטת בית המשפט נועדה להבהיר את העקרונות המסדירים את קביעת סכומי הערבות. על פי פסק הדין, עילת המעצר צריכה להתחשב בסיכון לשחרורו של החשוד, לרבות השפעה אפשרית על עדים או בריחה מן הדין. אין להשתמש בקביעת הערבות כאמצעי מעצר עקיף; במקום זאת, היא שואפת להפחית את הסיכון של בריחה עם שחרור. גובה הערבות צריך להיות מידתי ומותאם ליכולותיו הכלכליות של החשוד. בית המשפט הדגיש כי הערבות משמשת אך ורק למניעת בריחה ואין להשתמש בה כדי להבטיח החזר כספים כוזבים לכאורה. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי סכום הערבות הראשוני בסך 4.7 מיליון ₪ מופרז ואינו קשור למטרת הבטחת נוכחותו של המערער במהלך החקירה. בית המשפט העליון קבע כי מעצר המערער לצורך הערכת יכולותיו הכלכליות מהווה הפעלת שיקול דעת בלתי ראויה, הפוגעת בזכויות היסוד החוקתיות שלו. תחת זאת, קבע בית המשפט כי סכום ערבות הולם יותר יעמוד על 800,000 ₪, בהתחשב במהות הטענות ובנסיבות המערער. החלטה זו מדגישה את חשיבות המידתיות והכבוד לכבוד האדם ולחירותו במערכת המשפט הישראלית.